בת דמשק השדודה

גם אם תגידו לי שאתם מדברים
“רק על הילדים” – אני זוכר את זה, ובדיוק על כך אני מדבר

גלעד קדומים

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

עלי להזהיר כאן את
הקוראים – אני לא הולך להנעים את זמן הקריאה שלכם היום. רחוק מזה, זה הולך להיות
קשה ומר ומלא זעם. כמו שלא הצליחו להרגיז אותי מאז תקופת משחקי המלחמה ההזויים
שניהל אולמרט בלבנון ובעזה.

אפנה עכשיו לאלה
העוסקים בזמנם הפנוי (או כחלק מפרנסתם) במלאכת הדירוג הפסאבדו-מוסרי בגוף שני, אם
לא אכפת לשאר קוראי (בעצם גם אם אכפת, אני לא באמת מחכה לתשובה, אתם יודעים…).

כן, אתם. אלה
שאוהבים לספר לי שאני “יודונאצי” כי אני שמח בשמחתה הנוכחית של דמשק
ונהנה מחורבנה. דמשק החביבה שטבחה ביהודיה ולא חמלה ב”עלילת דמשק”
המפורסמת (1840) וב”מרד הדרוזי” (1925) וב”מרד הערבי” (1936)
וב-42′ וב-43′ וב-46′ וב-47′. דמשק ששדדה את רכושם של אלה שנותרו וברוב חינה וחסדה
נתנה להם לצאת סוף סוף בערוב ימיו של אסד האב בתנאי שזה לא יהיה לישראל.

כן, בת דמשק השודדת
שעכשיו נאנקת בדם ילדיה. מדינת אויב.

אז אתם, שרוצים
להגיד לי כמה הם מסכנים, אליכם מופנה המאמר. בגוף שני.

אלא שאני לא אעסוק
בתחביבכם הידוע – חרפות וגידופים. איש מכם לא יזכה לתואר “יודונאצי”
שאתם כל כך אוהבים לחלק ולקבל. זה יהיה הרבה יותר גרוע. כי אני אאשים אתכם בהאשמות
הכי מדוייקות. בלי כינויים ובלי שמות גנאי. אקרא לכם בדיוק בשם הראוי לכם. אם אתם סבורים
שאכנה אתכם ‘טיפשים’ אתם ממש מחמיאים לעצמכם. גם לטיפש יש אינסטינקט בסיסי קיומי
שנעדר מכם לחלוטין.

אפילו לא אספר לכם
שאתם חולי נפש. כי אני לא חושב שיש לכם איזו מחלת נפש. מדובר כאן במחלה מסוכנת
לאין ערוך מכל מחלות הנפש גם יחד. זוהי מחלה סוציולוגית. מחלה שמכתימה את שמו הטוב
של המוסר והופכת אותו לפשע גרוע ממלחמה.

כן, גם אם תגידו לי
שאתם מדברים “רק על הילדים”. אני זוכר את זה. ובדיוק על זה אני מדבר.

 

בשעת כתיבת שורות
אלו, התאריך הוא 25 באוגוסט (למניינם), אז עשיתי לכם טובה וליקטתי כמה סיפורים
שקשורים לחודש הזה.

ב-25 באוגוסט, שנת
1530 נולד איוואן הרביעי “גרוזני”, או בתרגום חופשי (לא הכי מדויק) –
“איוואן האיום”. הוא הפך להיות הצאר הראשון של רוסיה והוא גם זה שהפך
אותה למעצמה. במהלך כיבושיו ומלחמותיו הביא איוואן למותם של עשרות אלפי בני אדם,
ביניהם ילדים, כמובן.

יום (+ מאתיים
שנה…) לפני כן, ב-24 באוגוסט 1349 נטבחו יהודי מיינץ, הידועה כמגנצא – 6,000
גברים על נשיהם וטפם הוקרבו לזעם ההמון שראה ביהודים אשמים עיקריים למגיפה השחורה.

את יאסר ערפאת לא
צריך להציג בפניכם, נכון? גם הוא ארע ב-24 באוגוסט (1929).

בין ה-23 ל-25
באוגוסט (1942) הפציצו מן האויר את אוכלוסיית סטאלינגרד. את הקרבנות של אותם ימים
אף אחד לא סופר משום שעד סוף המערכה נהרגו קרוב לחצי מיליון איש בכל הגילאים ובכל
המעמדות.

באותם תאריכים
בדיוק, שנתיים קודם לכן, הופצצה לונדון לראשונה.

ב-6 באוגוסט 1945
ראה העולם מחזה מרהיב שכמוהו לא נראה לפני כן. פצצת אטום הופלה על ההירושימה
וכילתה בן רגע למעלה ממאה אלף בני אדם מנער ועד זקן, טף ונשים.

אם נלך רחוק יותר
בהיסטוריה, נמצא שב-24 באוגוסט היה קרב עקוב מדם שניהל יוליוס קיסר בתוניסיה (עוד
לפני שאוגוסט נקרא אוגוסט).

 

כל אלה סתם דוגמאות
היסטוריות על קצה המזלג. ספציפיות לחודש אוגוסט, רק כי אנחנו נמצאים בו. בכל אלה
נהרגו ילדים. כן, זוועה של ממש. ילדים יהודים, או רוסים, או יפנים, או תוניסאים
ואפילו גרמנים.

נכון, אז עוד לא
היתה מדינה יהודית שתחפש איך לסכן את חייליה או אזרחיה בשביל לתת תרופות לילדים
שם, אבל לא אתפלא אם יתגלה שבקרב של יוליוס בתוניסיה הפרובינציה יהודה המפולגת
המסוכסכת בתוך עצמה כן ניסתה לעזור לילדים המסכנים של הרי האטלס.

אז מה אם הילדים
הללו הם ילדים של מדינת אויב? אז מה אם ההורים המסכנים שלהם שנאבקים רק למען
החירות והקיום בכבוד, קראו למנהיג שלהם להלחם בישראל במקום בהם? הם בסך הכל
מסכנים. לפחות עכשיו. כשהם ילחמו נגדנו – נלחם בהם בחזרה. אבל עכשיו הם מוחלשים.
אז כדאי לחזק אותם כדי שאם הם לא יהיו אסירי תודה, לפחות נוכל להלחם באויבים
בריאים וכשירים להלחם, בבוא העת. קרב הוגן…

 

הבעיה היא לא בטרוף
הזה של רחמים כלפי ילדי אויב. כלומר, זו בעיה, אבל היא שולית. הצרה הגדולה היא
באיבוד האינסטינקטים הכי עמוקים של אדם ושל אומה – תשוקת הקיום. היכולת להסתכל על
אויב שרוצה לפגוע בך בכל דרך ולקרוא בריש גלי לאלה שהאינסטינקטים המוסריים שלהם כן
נורמלים – “יודונאצים” וגידופים אחרים היא לא פחות גרועה מההשוואות
המגוחכות וחסרות היסוד לילדי היהודים בשואה. נו, באמת… למה אני נסחף לאותה
דמגוגיה זולה שהכנסתם כאן – לחיי היהודים בשואה, מבוגרים כילדים.

האם אתם באמת
מוכנים לספר לי כאן ועכשיו, לאחר שהורדתם את השימוש המטומטם בגילם של ההרוגים,
שמדובר באזרחים שלווים ועלובי חיים שכל חטאם זה שהם סורים? כי לתומי חשבתי שמדובר
בהתקוממות עממית שגובה קרבנות. אולי לרגע סברתם שאסד יגיד להם ברגע שיראה את
התקוממות העם הסורי “הו, אתם רוצים חופש? אז למה לא אמרתם קודם?!” והכל
יהיה בסדר. הרי גם ברור לכולכם שזה מה שהוא היה צריך לעשות. רק להגיד “אופס
סליחה, לא ידעתי שזה מה שאתם רוצים” ולהעביר את השלטון לידי המורדים. כדי שהם
יוכלו להלחם בכם.

אבל אסד לא אמר את
מה שאתם ציפיתם שהוא יגיד. למען האמת, המורדים הסורים פחות אטומים מכם מבחינה
סוציולוגית ולכן הם גם כן לא ציפו לדבר שכזה. הם רק משתמשים בכם לצורך התעמולה
שלהם… נגדכם. כן, אני יודע שאתם לא ממש רואים את עצמכם חלק מישראל, אבל הסורים
רואים אתכם בהחלט. גם אם תכחישו את זה באופן נחרץ. אפילו אם תצאו מגדרכם כדי
להמשיך להלחם בישראל, אתם יהודים. בני עם ישראל. על אפכם וחמתכם. גם את הדרוזים או
את הבדואים הסורים לא רוצים להפציץ כמו שהם רוצים להפציץ אתכם. אפילו שאתם סבורים
ש”כולנו בני אדם, לפני שאנחנו יהודים”.

אבל נחזור להשוואה
האינפנטילית הזאת – במצבכם אני לא מצפה שתפעילו שיקול דעת או אפילו תחשבו על זה
יותר מדי ברצינות, אבל אנסה לעזור לכם – היהודים באירופה ניסו אי פעם להלחם כנגד
אומה מן האומות ולו בשביל החופש שלהם? הלא הם נכנעו ללא תנאי בלי שביקשו מהם
אפילו. בשואה היתה איזו התנגדות להשפלה כלשהי? ההתנגדות היחידה היתה לתעשיית
המוות. כלומר, הם לא רצו למות. ואם הם היו יהודים הם נולדו למות.

עכשיו תגידו לי,
כמה קילו טמטום יכול מוח בן פחות מקילו וחצי לאכלס בשביל להגיד שהילדים בסוריה
נולדו למות רק בגלל היותם סורים? אתם בטוחים שזה הכל? כמו בשואה, אמרתם… אז אין
מלחמה בין שני צדדים בה כל צד מעוניין לטבוח ולזרוע הרס בצד השני, יש רק צד אחד
שרוצה להרוג וצד שני שלא רוצה לההרג. לא ככה? כמו בשואה!

 

אבל בואו נמשיך עם
אותו קו שלכם – ילדים מסכנים (או מבוגרים מסכנים) שכל רצונם לחיות בחופש ובביטחון
כלכלי, נהרגים על קידוש הכלכלה – גברים נשים וטף – אבל הם גם מוכנים לההרג על כך.
הם התחילו עם זה והם לא ציפו שאסד יסכים לכך שהם יחסלו אותו כמו שעשו לקדאפי בלוב.
אבל נניח, באמת נניח שהם מסכנים כי הם רק ילדים בני 3 (!!!), אתם רק מוכנים לספר
לי מי דילג על הגיל הזה? נגיד, אדולף המסכן מעולם לא היה ילד בן 3? וערפאת נולד בן
30? שמא איוואן גרוזני דילג על גיל הילדות ואולי אפילו על גיל ההתבגרות?

אז אני מבטיחכם
נאמנה – כל אחד מהם ינק משדי אמו ולאחר מכן היה ילד חסר אונים ונער עם בעיות של
בטחון עצמי עד שהוא בגר והפך לרוצח המונים נלהב.

 

אבל נניח שבאמת אי
אפשר לשפוט ילד על סמך מה שהוא יהיה. אני אפילו מוכן להסכים איתכם. ונניח שאפילו
אם אני נגד להציל אותם, לשמוח במותו זה לא הדבר הכי ראוי. ובכל זאת, אני משתוקק
להבין איזה בעל מוח מעוות יכול להשוות את הצלת הילדים הללו להצלת הוריו או סבו
בזמן השואה? האם לאנשים באירופה היתה זכות מוסרית כלשהי לתת לילדים ללכת למחנות
מוות? לא מדובר על הפצצות מן האויר, לא מדובר על הרעלת אוכלוסיה, לא מדובר אפילו
על קרבות ברחוב. מדובר על ציד. ציד של חיות מסוג חדש – יהודים. בכל גיל שהוא.

אז באמת, אחד יכול
לספר על גויים שהצילו את אביו בן ה-3. אבל יש גם משפחות שלמות, ביניהן מבוגרים,
שניצלו הודות לחסידי אומות העולם. אבל הם לא הצילו את היהודים הללו מהפצצות, הם
הצילו אותם מציד. ציד ששום בריה לא יכולה לעמוד מולו מבחינה מוסרית. איך מלאכם
לבכם או מוחכם (או המקבילה המעוותת שנמצאת בגופכם) להשוות בינם לבין ילדי המורדים
בסוריה. אמנם מסכנים, אבל לא נתונים לציד. הם אפילו יכולים בכל רגע נתון להינצל
מהזוועה. פשוט להכריז על כניעה ללא תנאי, או לכל היותר – לברוח. אולי להבריח רק את
הילדים כדי שהם עצמם יוכלו להתפנות להמשך המרד.

 

אם לישראל היתה
איזושהי תבונה מדינית ומוסרית היא היתה צריכה, אכן, להכנס לסוריה בשביל להציל את
הסורים מעולו של אסד, לשלוט שם בעצמה ולהשליט שם סדר. אבל לישראל אין שום צל של
תבונה מדינית וגם לא מוסרית. זו מדינה שמתעבת את אזרחיה אבל מוכנה להושיט יד לכל
אויב אפשרי כדי לסייע לו להשתקם כדי שהוא יוכל להלחם בה ביתר שאת.

ואתם, שמכנים את
אחיכם “יודונאצים” מזהמים את האויר כאן הכי הרבה. את מרצחיכם אתם אוהבים
ובפניהם אתם מתרפסים ברוב יהירות “מוסרית”, אבל את אחיכם היהודים את
מתעבים ומוכנים לרצחם נפש. אלה הם פניה של הפסאבדו-מוסריות שלכם. והעמדת הפנים
המוסרית הזאת דיה כדי לסכן עולם ומלואו. גם את הסורים והמצרים ואפילו את אלה
היושבים בארצות רחוקות. כי אתם לא שואפים לצדק ולא דואגים לשלומו של מישהו. אתם
דואגים להלחם בעם שלכם. ומלחמה זו היא גם מלחמתה של האנושות נגד עצמה. זה הולך
ביחד. יודעים מה? זה גם מלחמתה של הצמחונות בעד זכויות בעלי החיים ונגד בני האדם,
אבל נניח לזה כרגע רק כי לא בא לי לפתוח כמה חזיתות בו זמנית…

 

ואחרי כל מה שאמרתי
לכם בדבר מסכנותם האמיתית של הילדים בסוריה והאפשרויות העומדות בפני המורדים (וגם
בפנינו) כדי להציל את ילדיהם, מה אגיד לכם, אני שמח שהם ממשיכים בזה. שימשיכו
ויטבחו אחד בשני עד שדמשק הארורה תחרב. כמו בבל אחותה הבכורה. שהדם יזל בה כמים
ותהיה לעיי חרבות. ממש כמו שכתוב עליה בירמיה ובישעיה.

לא יודע מה איתכם,
אבל אני אוהב לראות את הנבואות מתגשמות. בייחוד את הטובות שבהן וזו בתוכן.

 

בת דמשק השדודה,
אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס