*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


עו"ד מרב לוי, מנהלת אגף בכירה בנציבות תלונות הציבור: עלבון לאינטליגנציה, תשובות אוטיסטיות

שמחה ניר, עו"ד 09.08.2013 12:11
אין לה מה להוסיף

אין לה מה להוסיף


מה קורה כאשר הרשות הנילונה לא עונה למתלונן, ובתשובתה לנת"ץ היא מלעיטה אותו בשקרים פרימיטיביים *** מי מברר השגה בפני מנהלת האגף (הבכירה!) על "טיפולו" של הכפוף לה?



המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"

לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

לא רק על תפקודו הכושל של נציב תלונות הציבור על שופטים (נתל"ש) כבר דובר רבות, אלא גם על תפקודו הכושל של נציב תלונות הציבור הכללי (נת"ץ), ושל ה"נציבות" שהוא עומד בראשה, אבל בטוח שעוד לא הכל כבר נאמר.

קחו הפעם מנה קטנה.

ביום 6.5.2013 אני פונה אל עו"ד מרב לוי, מנהלת אגף בכירה בנציבות תלונות הציבור, בהשגה על טיפולה של עו”ד אורלי גוז, הכפופה לה, בתלונה שהגשתי לנת"ץ.

עיקר התלונה נסב על טיפולה הכושל של עו"ד גוז בתיק תלונה שלי (הפרטים עצמם לא רלוואנטיים כרגע), שהפרט החשוב שבהם הוא שהנילונה (רשות הרישוי) הפרה את חובת ההנמקה שבחוק, ולא ענתה לי בכלל, והקלפים הסמויים – והשקריים על-פניהם, וגם פרימיטיביים – שלה נגלו לי רק בתשובת הנציבות, הדוחה את תלונתי.

לאור הגילוי החדש ביקשתי להתייחס לקלפים החדשים, וכן הערתי כי טענה זו או אחרת בתלונתי לא הובנה כהלכה.

תשובתה של גוז הייתי התשובה האוטיסטית הידועה לשמצה: "אין לנו מה להוסיף", או, בלשונה, "הטיפול מוצה", ועל כך השגתי בפני מנהלת-האגף (הבכירה) שלה, עו"ד מרב לוי.

כמה מפתיע, מי עונה לי? הגב' גוז עצמה, ועל כך אני עונה למנהלת האגף: כשם שאף אחד לא יכול לשפוט את עצמו, כך גם הגב' גוז לא יכולה לברר את ההשגות על עצמה.

ובהזדמנות חגיגית זו אני גומל לה בהרצאה במשפט מינהלי, תמורת ה"הרצאה" המעליבה והמיותרת על מי שקובע את סדרי העבודה של הנציבות.

שורו-שורו:

שמחה ניר, עו"ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

9.8.2013

לכבוד

הגב’ מרב לוי, עו”ד

מנהלת אגף בכירה

נציבות תלונות הציבור

ירושלים

נכבדתי,

הנדון: תיקכם 805485, מכתבך מיום 21.7.2013

א.   עלבון לאינטליגנציה

מכתבך שבנדון הוא עלבון לאינטליגנציה, משום שאת לא צריכה “להודיע” לי את מה שאני מוחזק כיודע, ושאת יודעת שאני יודע.

אני לא מתיימר לקבוע את סדרי העבודה של הנציבות, ומי יטפל במה.

יחד עם זאת, כלל שאין עוררין עליו הוא שאדם לא ישפוט את עצמו.

מכתבי אליך מיום 6.5.2013 (להלן – "מכתב ההשגה") היה, כפי שציינתי בו, השגה על טיפולה של עו”ד אורלי גוז בתיק הזה, בפני המנהלת שלה, וכאמור לעיל, הגב' גוז לא יכולה לברר את ההשגות על עצמה.

גם לגופו של עניין, מכתבי המפורט והמנומק הזה היה ראוי לתשובה רצינית ועניינית יותר מאשר “הטיפול מוצה”, במיוחד כיוון שהראיתי בו כי הסוד אותו גיליתם לי – והנילונה הייתה חייב לגלותו לי בתשובה לפנייתי, נשוא התלונה – החזיר את הנושא לנקודת ההתחלה.

ועם כל הכבוד, השאלה אם הטיפול "מוצה" היא שאלה אובייקטיבית שאינה תלוייה ב"מטפל", אלא בכך שכל השאלות והטענות אכן קיבלו התייחסות ומענה – אפילו שהמענה אינו מספק את המצפה לו. בוודאי שהטיפול לא יכול להיות "ממוצה" כאשר הנילון מפר את חובת ההנמקה, מגלה את קלפיו הסמויים רק לאחר התלונה לנת"ץ, והם נחשפים למתלונן רק עם ההחלטה של הנת"ץ. זה חינוך רע למינהל הציבורי, ונציב תלונות הציבור אמור להדביר את התופעה הזאת – ולא לעודדה.

אוסיף עוד ואזכיר כי מכתבי זה מתייחס לפעולות שעשיתי על פי עצתכם, ולכן גם הכבוד העצמי שלכם חייב אתכם להתייחס לכך.

מעבר לכך, גם הנימוס מחייב שאם אני פונה אל עובד-הציבור בעניין אחד מכפיפיו, הוא יענה לי בעצמו. זה לא שולל את זכותו לתת לאותו הכפיף לערוך את התשובה (אם כך נראה לו), אבל הוא צריך לחתום עליה בעצמו – גם מבחינת הנימוס וגם מבחינת נטילת האחריות ה”פרסונלית” (להבדיל מהאחריות הניהולית, אשר קיימת בכל מקרה).

אם היית חותמת בעצמך על המכתב מיום 23.6.2013, היית מקבלת על עצמך אחריות אישית (להבדיל מהאחריות הניהולית שלך, שתמיד קיימת), וחוסכת לי ולכם סבב-התכתבות מיותר, אבל את, מן הסתם, העדפת לתת לגב’ גוז לשכב על הגדר עבורך, ולתת לה “לחטוף” את אי-הנעימות שעתידה הייתה ליפול בחלקך לנוכח אותו המכתב.

ה”הרצאה” שנתת לי הייתה, איפוא מיותרת ומעליבה.

כיוון שנציב תלונות הציבור, מר יוסף חיים שפירא, קרא את מכתבך ואישר אותו לפני שליחתו, אני דורש התנצלות אישית שלו.

ב.   הנמקה משלימה לתלונתי החדשה

כיוון שאתם לעולם לא מודים בטעויותיכם (האם מותר לי לשער כי גם אתם, כמו השופטים, נתונים ללחץ כמותי לסגירת תיקים?), וכיוון שאתם מאפשרים לנילונים אשר חטאו בחוסר הנמקה לשלוף הפתעות בלי שלמתלוננים תהיה ההזדמנות להתייחס אליהן, אני מבקש לצרף לתיק החדש העתק ממכתב-ההשגה בו עסקינן, ולראותו כמשלים את תלונתי החדשה (כמובן שאתם רשאים לבקש את תגובת הנילונה גם על אותו המכתב).

ג.   על מה עוד דעתי לא נחה

נוהג עשיתם לעצמכם, להחליט קודם על התשובה, ואחר-כך "להתאים" לה את הטענה של הפונה.

במקרה הזה החלטת לתת לי תשובה שלילית, ולאחר מכן שמת בפי את הטענה שאני מנסה להכתיב לכם סדרי עבודה, וכו' – דבר אשר, כאמור, לא היה ולא נברא, ואינו מתאים לי.

אם תקראי את מכתב-ההשגה תראי שגם הגב' גוז שמה בפי (לפחות פעם אחת) טענה שלא טענתי, כדי שיהיה לה מה "להדוף".

הגיע הזמן להתייחס בכובד-ראש לתלונות שאתם מטפלים בהן, ואם לא הובנתי כהלכה, לפחות לאפשר לי להבהיר את עצמי, ולדון בכל הנושא לאור ההבהרה.

ואם תעמיקי קרוא את מכתב-ההגשה תראי שהגב' גוז התפתתה להאמין לשקריה של הנילונה, גם להעניק לה פרס על השקרים האלה, וכשהעמדתי אותך על כך, ואת כדררת אליה, היא – מה הפלא – "זיכתה" את עצמה באמירה שהטיפול "מוצה" ...

ואני שואל: האם הטיפול בשקריה של הנילונה אכן "מוצה"? ואם כן – אימתי ואיך?!

ד.   הרצאת-גומלין: על חובת החתימה של בעל סמכות-שבדין

כיוון שאת הרשית לעצמך לתת לי “הרצאה” משפטית, ארשה לעצמי לגמול לך בהרצאה משלי.

בעל סמכות שבדין רשאי להתייעץ עם מי שהוא רוצה, ואפילו לתת ליועציו לכתוב את החלטותיו (בעניין הזה אני דווקא יותר ליברלי מהמקובל, ומבחינתי הוא רשאי להתייעץ גם עם מי שאינו שייך ךמינהל הציבורי), אבל הוא חייב לחתום על החלטותיו בעצמו.

תארי לעצמך מצב בו כב’ השופט י’ שפירא היה נותן לאחרים (עוזר משפטי, מתמחה, פקיד בית המשפט) לחתום על פסקי דין והחלטות אחרות – האם הדבר הזה יעלה על הדעת? כל השומע טענה כזאת היה צוחק לטוען היישר בפנים.

מעבר לנטילת האחריות האישית, לחתימה האישית ישנה מטרה כפולה – גם “פרובטיבית” (דהיינו הוכחה שהחותם אכן הפעיל את שיקול-דעתו), וגם “קונסטיטוטיבית” (דהיינו מתן-תוקף למה שיכול להיחשב רק כ”טיוטה”), ואם את רוצה אסמכתא לכך – רק תבקשי.

כעת, תארי לעצמך שאת, או אפילו הגב’ גוז, מוצאות תלונה כמוצדקת, ומורות לנילון – בחתימתכן – לבצע פעולה זו או אחרת, אבל הנילון אומר אני רוצה את זה בחתימתו של הנציב, אחרת אני לא מכבד את ההחלטה ... מה תגידו לו?

האם תגידו לו שזה “על דעת הנציב ובאישורו” (או על “דעת הנציבות”, כפי שאת מתבטאת במכתבך)? הוא יצחק לכם בפנים – ובצדק! הוא יצחק לכם בפנים בדיוק כשם שהוא יצחק בפנים למי שאומר כי החלטה החתומה ע"י עוזר משפטי/מתמחה/פקיד ביהמ"ש היא "על דעת כב' השופט"... עם כל הכבוד – אין חיה כזאת!

והאמת – אפילו אם תראו לצוחק-בפניכם מסמך בחתימתו של הנציב אשר “מאשר” את ההחלטה – זה לא יעזור, משום שזה עונה רק על הצד הפרובטיבי, אבל לא על הצד הקונסטיטוטיבי.

וסליחה שנאלצתי לתת לך הרצאה ברמה של שיעור-אזרחות בכיתה ט’ – אבל את כנראה לא היית נוכחת בשיעור הזה, לא בבית הספר התיכון, ולא בפקולטה למשפטים.

באותו הכבוד שאת רוחשת לי,

שמחה ניר, עו"ד

______________

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה