המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

שוב נבחרו רבנים ראשיים חרדים, האטומים לרצון הציבור
הישראלי. בדרך של נפוטיזם בזוי, האופייני לעדה החרדית, ממש כפי שהיה הדבר בתקופת
ימי-הביניים.

התוצאה: כל הרעות החולות של הרבנות ימשיכו לחול עלינו,
כבעבר, כאילו היינו חסידיהם השוטים של אותם רבנים מושחתים:

לא תהיה
תחבורה ציבורית זולה בשבת, החיונית כל כך לשכבות המצוקה.

שוב
יתענו כמה מאות אלפים מאזרחנו הטובים, בנסיונות כושלים להתגייר.

שוב
נשלם בסופרמרקט בצע כסף מיותר, תמורת חותמת ”הכשר” של אגודה חרדית אנטי ציונית,
מירושלים.

נשים
עגונות, תמשכנה להתייסר ותהיינה נידונות לחרם חרדי עד סוף ימיהן.

אדון
כהן, לא יוכל לשאת לאשה אלמנת צה”ל, כיוון שלפי חוקי התורה, מלפני 3000 שנה, אסור
לכוהן (בבית המקדש) לשאת אלמנה. טמטום, ממש!!!

הם משחקים איתנו, כבובה התלוייה על חוט.

בשנה האחרונה נפל דבר בישראל: שליש מחברי הכנסת הוחלפו לאחרונה ובמקומם באו אנשים בני
הדור צעיר, בריאים ברוחם וללא רגשי נחיתות. עליהם חלה החובה לשנות את פני הדברים.

לכאורה, הדת המאובנת של החרדים, אינה מאפשרת שינוי כלשהו.
אולם לא כך היה בעבר המפואר של תקופת בית שני: עולה חדש עלה מבבל, בתקופתו של הורדוס,
גאון צעיר והלל שמו, זומן פעם על ידי הסנהדרין לפתור סוגיה מסויימת שהתייחסה
להקרבת קורבן בבית המקדש, בחג הפסח שנפל בשבת.

איש לא מצא לה פתרון, והעיר ירושלים הייתה כמרקחה. הצעיר
האלמוני פתר את הסוגיה הסבוכה, תוך דקות אחדות, לשביעות רצון הכל. התדהמה הייתה כה
גדולה, עד שמנהיגות חכמים של העיר בתירא, שהורדוס הקים סמוך לגולן, קמו בהפגנתיות
ופינו לצעיר האלמוני את כיסאם בהנהגת הסנהדרין (בבלי, פסחים סו ע”א).

במהלך שירותו כנשיא הסנהדרין, הלל הקים, בעת מצוקה כלכלית,
גוף משפטי שעקף, צו של התורה, שהיה בו כדי לחבל בכלכלת המדינה. דבר דומה, לא קרה
מעולם בישראל: חכמי המִשְנָה היו רשאים לפרש את צווי התורה, אולם אסור היה לסטות
מהם.

וזה הוא סיפור המעשה:

כידוע, אסור לאיש עשיר לנטול ריבית על הלוואה שנתן לאביון.
חמור מכך: בשנת שמיטה, המתקיימת אחת לכל שבע שנים, כל החוב נמחק לחלוטין. ולא זו
בלבד, אלא שנאסר בתורה על עשיר, להקדים ולגבות את החוב לקראת שנת השמיטה, כדי לא
להפסיד את כספו (ראה דברים, א’ ט’).

הִשָּׁמֶר
לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה
שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן,
וְלֹא תִתֵּן לוֹ

הוראה סוציאלית חמורה זו תאמה, אולי, את תקופת ישראל במדבר
אך לא בשנות השגשוג הכלכלי האדיר של תקופת בית שני; שנות “פרוספריטי”,
שהעם היהודי לא ידע כמותן בכל ההיסטוריה. זו הייתה תקופת הפריחה של המלך הורדוס.

מובן לכל, כי העשירים הפסיקו להלוות כסף לאביונים והדבר הביא
למצוקה כלכלית רצינית של דלת העם.

מה עשה הלל? – בחכמתו הרבה, הקים ”ועדה” שיעודה היה לרכוש
מהמלווה העשיר את החוב, לפני שנת השמיטה. התוצאה: כיוון שהוועדה לא הילוותה כל
סכום כסף לעני, אזי החוב לא נמחק בשנת השמיטה וכך התקלה החמורה הוסרה. להוראה זו,
התקיפה עד היום, קרא הלל הזקן בשם היווני: ”פרוזבול”.

הרבנים החרדים, האטומים לכל חדשנות, לא יבינו זאת כיום.
אולם, בשיטה דומה, ניתן להציל, היום, מאות נשים עגונות שננטשו על ידי בעליהן או
מסורבות גט. במציאות העגומה, אם, חלילה, העגונה תלד בן בתקופת עגינותה, הילד יהיה
במעמד בזוי של ‘ממזר’, הוא וזרעו אחריו עד סוף הדורות ויהיה פסול לנישואים! הוא יוכל
להינשא לממזרה כמותו, בלבד.

אלמלא בזו הרבנים למצוקתו של הזולת, היו משכילים להקים
וועדה לפי רוח ”בית הלל” שתקבל על עצמה, על פי חוק, את סמכויות הבעל הנבל,
וכך היה נוצר הפתרון הראוי.

הכרזת
גרים

מאות אלפי אזרחים ישראליים נאמנים, רבים מהם משרתים בצבא –
חשים עצמם דחויים בגלל הקשיים שהרבנות מעמידה בפניהם להתגייר ולהשתלב באוכלוסיה.

יש להוציא את נושא הגיור מידיהם המושחתות של הרבנים. על
צעירנו בכנסת ליזום חוק, המגביל את דיוני בית הדין, לקביעת גרות, לתקופה מוגבלת:
שלושה חודשים, לדוגמא. והיה ולא יינתן למבקש פסק דין של גרות בתקופה זו, הגרות
תכנס לתוקפה. אך, אם תדחה בקשת הגרות, יעבור פסק הדין לערעור בפני פורום חדש
שבראשו ישב שופט בית משפט עליון ושני חבריו יהיו, האחד רב מהעדה החרדית והשני, רב
מהעדה הרפורמית. פסיקתם תהיה סופית.

כשרות:

יחוקק חוק הקובע כי כל המבקש למכור מוצר שיש עליו חתימת
הֶכְשר, יחוייב להעמיד למכירה מוצרים דומים, שאין עליהם תו הכשר. חוק זה יוזיל לצרכן את כל מחיר
מצרכי המזון בעשרה אחוז.

תחבורה
ציבורית בשבת

כל רשות מקומית תקבע הסדרים לניהול תחבורה ציבורית בשבת,
מבלי שדרכי התחבורה יעברו, סמוך לבתי כנסת, בשעת התפילה.

בתי
קולנוע ותיאטראות

מותר יהיה לנהל בתי עינוגים בשבתות בכל רשות מקומית שתרצה
בכך.

רבנים
רפורמים

יושווה מעמד הרבנים הרפורמים למעמד הרבנים המוכרים על ידי
הרבנות הראשית

וזו רק ההתחלה !

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס