*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


כי תצא למלחמה

ד"ר ישראל בר-ניר 27.11.2012 22:13
וידי משה כבדים

וידי משה כבדים


מבט של משקיף-מרחוק בשאלה מה הושג, אם הושג, האם הייתה בכלל הצדקה לצאת למבצע, ועוד כהנה וכהנה



המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"

לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר *** לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין (תנו "לייק"!)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

בעקבות מבצע עמוד ענן התפתח דיון ציבורי בשאלה מה הושג, אם הושג, האם  הייתה בכלל הצדקה לצאת למבצע, ועוד כהנה וכהנה. כמעט לכל מי שחושב שהוא מבין בעניינים יש מה לומר. השורות הבאות נכתבו ע"י משקיף מרחוק.

בשנת 1993 הופק בהוליווד סרט בשם The Groundhog Day (שמו של הסרט בארץ היה לקום אתמול בבוקר). בסרט מסופר על אדם הקם בבוקר ועל כל מה שעובר עליו במשך היום. בהגיע הלילה הוא הולך לישון. כשהוא קם למחרת בבוקר, הכל מתחיל מחדש, והוא עובר שנית את כל מה שעבר עליו ביום הקודם, עד שמגיע הלילה והוא שוב הולך לישון.

ביום שלמחרת, הסיפור חוזר על עצמו, וככה זה נמשך יום אחרי יום. באותה שנה נחתמו הסכמי אוסלו שהעבירו את תרחיש הסרט The Groundhog Day מעולם הקולנוע לעולם המציאות, מציאות שבה מדינת ישראל מככבת בתפקיד הראשי. למען הדיוק, בחיים ההתפתחויות שונות במקצת מהסרט. בסרט סדר היום הוא קבוע וחוזר על עצמו ללא שינוי. בחיים, לעומת זאת, מדינת ישראל מדרדרת כשבסופו של כל סיבוב מצבה יותר גרוע ממה שהוא היה בתחילתו. החריג היחיד היה מבצע חומת מגן ב 2002, שבעקבותיו חלה ירידה משמעותית ברמת הטרור משטחי יהודה ושומרון.

הסיבוב הנוכחי בסדרת ה"חוזר חלילה" אינו שונה מקודמיו. מבצע עמוד ענן, למרות ההישגים המרשימים בביצוע, הסתיים בלא שהושגה כל הכרעה. את סיום המבצע ניתן לראות לכל היותר כתיק"ו טכני. ההצהרות, ההתפארויות וסיפורי הניצחון הנשמעים מפי השרים והדוברים למיניהם אינם יכולים להסתיר את העובדה שלמרות האבידות והנזקים החומריים שנגרמו לו, ארגון החמאס לא קרס ויכולתו לפגוע במרכזי האוכלוסיה של מדינת ישראל נותרה בעינה. יתרה מזאת, ארגון החמאס הצליח לעשות את מה שהערבים בעבר רק חלמו – הוא פגע באופן ממשי במרכזים העירוניים של המדינה ויצא מזה בשלום. זה מבלי להתייחס כאן להישגים הבאים לידי ביטוי בהקלות להן זכו תושבי הרצועה בתמורה להבטחות הרגיעה של החמאס.

כתוצאה ממבצע עמוד ענן מעמדו של ארגון החמאס בקרב הפלשתינאים הרקיע שחקים. גדולי עולם משחרים לפתחו. בעיני העולם הערבי, ובמיוחד ברחוב הפלשתינאי, ארגון החמאס הוא היום הגוף שיכול "לספק את הסחורה". זו רק שאלה של זמן – לעניות דעתי לא מדובר בהרבה חודשים - עד שמעמדו של החמאס ישודרג והא יהפוך ל"פרטנר" אתו אפשר "לעשות עסקים" (אני משתמש כאן בהגדרה של צ'מברליין ליחסיו עם היטלר ב 1938). במקביל, מעמד המתחרה שלו מרמאללה ירד לשפל המדרגה, והוא נראה עכשיו במקרה הטוב כמוקיון פאתטי. למזלו של אבו מאזן, מזכירת המדינה האמריקאית לא שכחה שלפלשתינאים יש נשיא והיא נסעה לבקר אותו. אחרת אף אחד לא היה זוכר שהוא קיים.

חשוב לזכור בהקשר הזה שלמרות כל הדיבורים על "עם" ו/או "מדינה" פלשתינאית, הערבים תושבי רצועת עזה והערבים תושבי יהודה ושומרון אינם יישות אחת. כבר לפני השתלטות החמאס על רצועת עזה המפריד ביניהם עלה על המשותף. מספר נסיונות של ערבים מרצועת עזת לעבור לשטחי יהודה ושומרון בתקופה שקדמה לאינתיפאדה השנייה, כשמעבר כזה היה אפשרי, הסתיימו בכישלון. אבל זה נושא לדיון אחר.

בלהט האופוריה של הצלחת כיפת ברזל והרגיעה הזמנית שהושגה במטר הטילים מרצועת עזה, לא מייחסים חשיבות למשמעות של ההתפתחות הזאת. אבל המדיניות הרשמית של מדינת ישראל היא שהכתובת בה יושב ה"פרטנר" אתו עומדים לעשות "שלום" היא ברמאללה ולא ברצועת עזה. מהגישה הזאת נגזרת "החוכמה הקונבנציונלית" (Conventional Wisdom) ש"אסור לתת לרשות הפלשתינאית להתמוטט". לכן לא ירחק היום בו מכבש הלחצים יופעל על ממשלת ישראל ל"עשות מחווה" ולאפשר לאבו מאזן לומר "לא רק החמאס יכול". השעון כבר מתקתק. הדרישה הזאת תבוא לא רק מבחוץ, "חותמי העצומות" ברחוב הישראלי גם הם לא יטמנו את ידם בצלחת.

ע"פ הגדרתו של איינשטיין, טרוף הוא חזרה על אותו נסיון בצפיה שהתוצאות תהיינה שונות. במדינת ישראל מקובלת גישה שונה, גישה בה הטרוף הוא חזרה על אותו נסיון בידיעה ברורה שהתוצאות לא תהיינה שונות. שאלת המפתח שאותה יש להציג ל"שלישיה המובילה" – ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ, היא האם, כאשר הם קיבלו את החלטתם לצאת למבצע, הם באמת חשבו שהפעם זה יסתיים אחרת?

כותרות העיתונים ודוברי הממשלה מבשרים ש"מטרות המבצע הושגו". זה מעלה מיד את השאלה מה הן המטרות אותן המבצע היה אמור להשיג? ממה שמתפרסם, קשה לקבל תשובה ברורה לשאלה הזאת. יש מספר רב של גרסאות ואף אחת מהן לא נשמעת משכנעת במיוחד להצדקת המבצע. רצו לחסל את החמאס? זה לא קרה. להיפך, החמאס יצא מהמבצע יותר חזק ממה שהוא היה. רצו למוטט את שלטון החמאס ברצועה ולהחליף אותו בשלטון אחר? גם זה לא קרה. מצריים התחייבה למנוע את הברחות הנשק? לפי מה שהתפרסם, המצרים התחייבו להתאמץ להפסיק את ההברחות, הם לא התחייבו להצליח, וגם ההתחייבות הזאת ניתנה לארה"ב ולא לישראל. ירי הטילים נפסק? נמתין עד אחרי שיתחדש אצלם המלאי. יתרה מזאת, בכלל לא מדובר על הסכם חתום. כל מה שהושג הן "הבנות". בהצגה הזאת כבר היינו.

מה נותר? "צה"ל החזיר לעצמו את כושר ההרתעה" כדבריו של נתניהו. את זה אמרו גם לפני ארבע שנים, אחרי עופרת יצוקה. הביטוי הרווח היה עכשיו, המחבלים יודעים מה מחכה להם, ולכן הם לא יעזו – אני מצטט מהזיכרון, כך שאל תתפסו אותי במילה. לא יעזו מה? לפני ארבע שנים, המחבלים לא העלו בחלומות הכי וורודים שלהם את האפשרות של שיגור טילים לתל אביב ולירושלים, ושזה יעבור ללא תגובה של ממש. עכשיו הם עשו את זה ללא מורא, והתקרה לא נפלה. זה נקרא "כושר ההרתעה חזר"? זה נראה יותר שכושר ההרתעה הוא בכיוון ההפוך – מעכשיו ישראל היא זאת שתצטרך לחשוב פעמיים לפני נקיטה בצעד כל שהוא. בתוספת העובדה שמעכשיו גם מצריים בתמונה, עם איום מתמיד של ביטול חוזה השלום ברקע, כדאי להיות ריאליים ולשכוח את הנושא של כושר הרתעה.

מאמן בייסבול נודע בארה"ב בשם יוגי ברה, נכנס להסטוריה בשל אמרותיו השנונות. אחת מהן היא אם אינך יודע לאן פניך מועדות, בטוח שתגיע לשם (If you don’t know where you’re going, you’ll get there for sure).

הדברים אינם שונים כשיוצאים למלחמה בלי לדעת מראש מה רוצים להשיג, בלי לקבוע מטרות ברורות. זה לא אומר שצריך לבשר על זה בכותרות, אבל לדרג המחליט צריך להיות ברור למה הוא חותר. אחרת, כמו שפרס היה נוהג לומר, כאשר לא מגדירים מטרות אי אפשר להיכשל בהשגתן. במדינת ישראל התפתח מיתוס ששמו "מלחמת אין ברירה". נעזוב לצורך הדיון את העובדה שבקונסטלציה הפוליטית של מדינת ישראל "מלחמות אין ברירה" הן המלחמות עליהן החליטו ממשלות בהן השמאל שלט, כאשר אין ברירה, גם אין זמן לחשוב מה בעצם רוצים להשיג. כאשר אין ברירה אז, כמו שנאמר באחד משירי מלחמת ששת הימים, המטרה היחידה היא "לחזור הביתה בשלום".

אין לי כל כוונה להמעיט בהישגים של המבצע. חיל האוויר תפקד ללא דופי, וביצועי מערכת כיפת ברזל היו מעל לכל הצפיות, אבל אלו לא היו מטרות המבצע. לפי המדווח למערכת כיפת ברזל היה שיעור הצלחה של 80%. זה הישג מרשים לכל הדעות, אבל זה עדיין מותיר 20% של טילים שלא יורטו. אם מתוך מטח של מאה טילים על תל אביב עשרים יגיעו למטרתם, העובדה ש"היה יכול להיות הרבה יותר גרוע" לא תנחם את אלה שאיתרע מזלם להיכלל ב 20%. ומה בקשר לאפשרות שמתוך מטח של עשרה טילים על הכור בדימונה שניים יגיעו אל המטרה? האם הכור מסוגל לעמוד בפגיעה ישירה של 150 או 200 ק"ג חומר נפץ קונוונציונלי? ומה אם זה יהיה חומר לא כ"כ קונוונציונלי?

יותר משמבצע עמוד ענן השיג מטרות כל שהן, עבור ארגון החמאס הוא היה מבחן היתכנות (feasibility study) להוכחת היכולת המבצעית שלו. הייתי שמח אם הייתי יכול לומר שהמבחן הזה נכשל.

ברומא, בעת העתיקה, היה נהוג לומר אם רצונך בשלום, היכון למלחמה (Si vis pacem, para bellum). הבעיה היא שכמעט תמיד, כאשר מצטטים את האמרה הזאת, מתייחסים רק לצד החומרי של ה"מוכנות" – כח אדם, נשק, תחמושת וכו'. ל"מוכנות" יש גם פן שהוא אולי יותר חשוב – הצד הנפשי, מוכנות המתבטאת ביכולת לשאת בתוצאות – אבדות בנפש, נזקים חומריים, פגיעה באוכלוסיה לא לוחמת וכו'. נקודת המוצא של "שוחרי השלום" בישראל מתבטאת בסיסמא "שלום תמורת שטחים" (או "שטחים תמורת שלום" – תבחרו את מה שנראה לכם). זאת שטות, כי שלום אי אפשר לקנות. שלום לא קונים בכסף, ולא בשטחים, ולא בשום וויתורים אחרים. שלום יכול להיות רק למי שמוכן להילחם עבורו.

המלחמה בחמאס, או בכל ארגון טרור אחר, שונה ממלחמות שהעולם היה רגיל להן בעבר. התוצאות אינן נמדדות במספר ההרוגים ו/או בנזק החומרי הנגרם לאוייב. במיתולוגיה היוונית מסופר על מפלצת ההידרה, יצור בעל הרבה ראשים שבכל פעם שמקצצים אחד מהם, צומחים שניים חדשים תחתיו. זה דפוס ההתנהגות של ארגון טרור. נהרגו לחמאס כ 200 לוחמים בסיבוב הנוכחי? יש כבר ארבע מאות שעומדים בתור לקחת את מקומם. הושמדו מאה כני שיגור של טילים? יש כבר שיירות עם מאות טילים חדשים בדרך. במלחמה כזאת אי אפשר לנצח אם במקום לקחת יוזמה מסתפקים בתגובה. במלחמה כזאת אי אפשר לנצח אם התגובה היא "מידתית". במלחמה כזאת אי אפשר לנצח אם המטרה היא הכלה (Containment) בלבד. אם כל מה שחותרים אליו הוא רגיעה זמנית, אז זה מה שמקבלים – רגיעה זמנית בלבד, כשהדגש הוא על הזמניות. כאשר הזמניות מסתיימת מגלים שהמצב יותר גרוע.

לאמרה Si vis pacem, para bellum, יש אמרה מקבילה - Si vis bellum, para pacem המיוחסת לנפוליון. בתרגום חופשי ההכנה למלחמה כרוכה בהתחזות כשוחר שלום. אני מציע לכל מי שנוסע לרמאללה עם "רעיונות יצירתיים" לחשוב על זה.

לסיום אני רוצה להתעכב על נקודה שלא זכתה להרבה פרסום במבצע עמוד ענן המעמידה באור מוזר ביותר את התנהגותה של ממשלת ישראל. בחדשות סופר על כך שלאורך כל המבצע אספקת מזון ומצרכים שונים מישראל לרצועת עזה נמשכה ללא הפסקה גם כאשר ארגון החמאס ירה פצמ"רים לעבר מעבר קרני. אספקת החשמל נמשכה גם היא ללא הפרעות (על פי החדשות זה היה בעקבות "ווטו" של היועץ המשפטי . . .). עם היכנס הפסקת האש לתוקפה נמסר שממשלת ישראל שלחה לרצועת עזה 13.5 מיליון דולר במזומן – שיירה של מכוניות ברינקס נשלחה לביצוע המשימה. לא אכנס לדיון על ההיגיון שבאספקת חשמל, מזון ומצרכים אחרים לאוייב תחת אש, יש מי שחושב שזה מראה לעולם עד כמה הישראלים הם "הומניטריים". אבל נושא הכסף זה כבר סיפור אחר. יש כאן שלוש שאלות למה דולרים? למה מזומן? ולמה באמצעות ברינקס?

כלכלת הרצועה מתנהלת בשקלים, ואת התמורה למזון ולמצרכים האחרים שהם מקבלים ממדינת ישראל הם משלמים ג"כ בשקלים, אז לשם מה נחוצים להם דולרים ועוד במזומן? התשובה לכך פשוטה. אספקת הטילים ואמצעי הלוחמה האחרים מתנהלת ע"י הבדואים בסיני אחרי שהיא מגיעה לסודאן מאיראן. החבר'ה האלה אינם רואים בשקל מטבע עובר לסוחר והם גם לא כל כך מתלהבים מצ'קים או מצורות אחרות של העברות בנקאיות.

אבל מדוע ברינקס? מה רע בהעברות בנקאיות – זה הרבה יותר בטוח. מסתבר שזה לא כל כל פשוט. בארה"ב יש חוק האוסר על בנקים להעביר כספים בצורה כל שהיא לאירגוני טרור. העונשים לעוברים על החוק הם חמורים ביותר. אינני יודע אם יש בחוק התייחסות לממשלות העוברות עליו, אבל בנקים מסתכנים באיסור טוטאלי של כל פעילות בארה"ב ו/או עם בנקים אמריקאיים. בתי משפט בארה"ב פסקו שהחוק הזה חל גם על בנקים שאין להם פעילות ישירה בארה"ב אבל כספים שלהם עוברים דרך בנקים אמריקאיים. בכלכלה הגלובאלית של היום זה כולל כמעט כל הבנקים בעולם. כשממשלת ישראל החליטה על העברת הכספים לארגון החמאס על מנת להקל על "המצוקה הכלכלית" ברצועת עזה, היא נתקלה במכשול בלתי צפוי. ארגון החמאס מוגדר ע"פ החוק האמריקאי כארגון טרור, אף בנק ישראלי לא היה מוכן להסתכן בסנקציות שתוטלנה עליו אם יפר את החוק. הממשלה פנתה לבנק הדואר (שהוא בבעלות ממשלתית) אבל גם שם לא היו מוכנים לקחת סיכון. מה נותר? משלוח ישיר של הכספים באמצעות חברת ברינקס. כששמעתי את הסיפור הזה רציתי להגדיר אותו כחוכמת חלם, אבל אני חושב שזה היה מעליב את החלמאים.

______________

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע" לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה