שלטוננו במלחמותינו

שלטוננו במלחמותינו

חנה אייזנמן
15.11.2012 13:41
שלטוננו במלחמותינו


“ישראל” מחזיקה במידע מפורט על כל המתרחש בעזה. ממש, פרטי פרטים. ועל כן, ברור שידעה כל העת על התעצמות מכונת הרצח, הנקראת, עזה. ובכל זאת הניחה לדברים להתפתח עד כדי כך, שנדרש, אפילו גיוס מילואים, בצו שמונה, כדי להתקשקש עם קן הצפעונים הזה. למה להתקשקש? כי ל”ישראל” אין שום כוונה לנצח, ולנצח את המוות, אפשר רק בחיסולו.



ב”ה


 

שלטוננו במלחמותינו             

 

יש ילדים ויש ילדים


אולי
את זה אתם כן זוכרים – זוכרים? זה היה לא מזמן, “ישראל” שחררה 1027
רוצחי יהודים – אבות, אמהות וילדיהם. אבל, אלה היו הילדים של כל משפחה ומשפחה, אז,
זה לא נחשב, להבדיל מן “הילד של כולנו”, חייל שצריך להגיע הביתה בשלום,
להבדיל מן האזרחים, שגם כשהם מגיעים הביתה, הם צפויים למות, וגם מתים!


והכל,
במודעות גמורה ובצפי מראש, של מדינת ה”ציונים”!! “ישראל”
מחזיקה במידע מפורט על כל המתרחש בעזה. ממש, פרטי פרטים. ועל כן, ברור שידעה כל
העת על התעצמות מכונת הרצח, הנקראת, עזה. ובכל זאת הניחה לדברים להתפתח עד כדי כך,
שנדרש, אפילו גיוס מילואים, בצו שמונה, כדי להתקשקש עם קן הצפעונים הזה. למה
להתקשקש? כי ל”ישראל” אין שום כוונה לנצח, ולנצח את המוות, אפשר רק
בחיסולו
.

 

ככל הנראה, ידעה “ישראל” את
מקום הימצאו המדוייק של גלעד שליט בעזה, טרם העברתו למצרים. התירוץ לא לתקוף שם
היה – שה”ילד של כולנו” עלול להיפגע…..

 

האויב בשער, לא תהיה מלחמה


גם
בפארסת לבנון השניה, ידעה “ישראל”, היטב, על התעצמות החיזבאללה, שהרי לא
השלימה את העבודה במבצע של”ג, ולא השמידה את ה”פת”ח לנד” עד
היסוד. כי, כאמור, אם יש משהו ש”ישראל”, ממש, לא רוצה בו, זה, לנצח!!
ל”ישראל” חשוב שימור מצב המלחמה, כי כך אפשר לשלוט בעם ולמנוע ממנו את
המרי שצריך היה לפרוץ כבר בימי ה”סזון”, זאת, על פי ה”טיפ”
שהעניק לה בגין, בנדיבות – “לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער”. וזה,
למעשה, הכשר למלחמת אחים רבת שנים, של ה”ציונות” וה”דמוקרטיה”
ה”חוקית” וה”לגיטימית” בעם ישראל. צד אחד שרוי וראוי לו
להילחם, והצד השני, ראוי לו להניף דגלים לבנים ולספוג את תמצית הרוע בעולם – מלחמת
הערב-רב ביהודים.

 

ילדים על שולחן החול

 

להלן, עדותו של יוסי שריד, איש וועדת
החוץ והבטחון –

 

הדברים נכתבו ב-18.5.2005:

“מאז נסוג
צה”ל מלבנון, לא חדלו פעולות האיבה בגבול הצפון, חיזבאללה לא הניח את נשקו,
וההתפרצויות האלימות מעת לעת גבו מחיר דמים כבד, הרוגים ופצועים, חיילים כאזרחים.
בשלב זה אני גם מתקשה לאמוד את השפעת הנסיגה החד צדדית מלבנון על התעוררותה של
האינתיפאדה השנייה. הפלסטינים, מצידם, טוענים בעקשנות שההתקפלות הישראלית בדרום
לבנון היא שהשיבה רוח גדולה במפרשי ההתנגדות הפלסטינית, מתוך הערכה שאם ניתן
“לקפל” את ישראל, ולאלץ אותה לסגת במקום אחד, למה לא ניתן באותה מידה
לדחוף אותה החוצה במקום אחר.

“קשה לי
לפסוק, ושאלת ההשפעה וההשראה תישאר לפי שעה פתוחה עד שנדע ונבין יותר. ובכלל,
הרושם הוא ש”המבחן הלבנוני” איננו מאחורינו, והוא עדיין לפנינו. איש לא
יסתכן עוד בנבואה מה יילד יום, אבל היום יכול ללדת מציאות רגועה באופן יחסי, כשם
שהוא יכול ללדת פורענות. צבא לבנון לא ירד עד כה לתפוס את עמדותיו בדרום המדינה,
האזור כולו הוא
עדיין “ארץ החיזבאללה”, והארגון המסוכן ערוך על קו הגבול, מצויד וחמוש
מכף רגל ועד ראש. לרשותו עומדים היום אמצעי לחימה שלא היו לו לפנים, הטווחים
ארוכים יותר והאיומים חריפים יותר….”.

בפארסת לבנון השניה, באדיבות
אהוד ברק, “ארבע אמהות”, כרמלה מנשה אחת ושלי יחימוביץ אחת, נהרגו
מגורשים מגוש קטיף

ויהודים שיועדו לגירוש, לאחר אותה פארסה, שנועדה להיות ה”מנוף
להתכנסות”, בגבולות אושוויץ. מכיוון שהמלחמה הזו לא הוכנה מראש, ועל כן גם
היה אסור לה  לפרוץ באותם ימים, אלא, לאחר
הכנה מדוקדקת, לא הוכנו אפילו מתקנים להגנת החיילים שנענו לצו והתייצבו במקומות
האיסוף לקראת היציאה לקרב, חסר המטרה. וכך נהרג אחיה, הי”ד, של שושי גרינפלד,
תיבדל”א. פשוט, במרחב פתוח בכפר-גלעדי, עוד, בטרם צאתו לקרב המיותר. מגוייסים
ישנו בלילה במגרש כדורסל, תחת מטרות הטילים. זה היה רק עוד פשע “זניח”
אחד של המדינה שדם אזרחיה מופקר על ידה


יהודים, זו האמת.
ילדי ישראל אינם הילדים של “כולנו”, בעיקר לא ה”מתנחלים”,
אבל, אפס שמאלני אחד, כפוי תודה, שמקבל כדבר מובן מאליו את סיכון חייהם של המוני
ילדי ישראל, כדי שהוא יוכל לחיות. הוא “הילד של כולנו….”. ועם הזומבים
ראה את סרטי התעמולה הזולה, רחמיו עלו על גדותיהם, שכח את העם היהודי הנטבח בארצו,
סתם, כך, כי הרוצחים נהנים מכך, והיה מוכן להפקיר את חיי ילדיו, למען “הילד
של כולנו”
.
אז, כנראה, העם
הזה מקבל את מה שמגיע לו. ביקרנו בדולב בזמן הפגנות הפושעים לשחרור גלעד שליט.
המארחת שאלה אם ראינו את הסרט על גלעד (זה, שהמסכן מחזיק בידיו עתון של אותו היום
ומדקלם דקלומים). רחמיה נכמרו – מה, את מתנגדת לשחרור? זה כמו האשמת המתנגדים
לקידום תכנית השלבים להשמדתנו, בחירחור מלחמה ובהתנגדות לשלום. כך מצליחה התעמולה.
זו לא התנגדות לשחרור מפלצות, זו התנגדות לשחרור “הילד של כולנו
” .

 

ועכשו, הפושעים, לוקחים את ילדינו לעוד
מבצע סרק פירוטכני
.


יש הרבה כל כך, לא
לשכוח ולא לסלוח, ואנו נשתדל לא לשכוח ולא לסלוח ולהעביר את הדברים לילדינו
ולנכדינו, במובן של

זכור את אשר עשה לך עמלק, לא
תשכח!!

שלטוננו במלחמותינו



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר