עיתוי גזר הדין במשפט משה קצב – עכשיו הטיפשות

עיתוי גזר הדין במשפט משה קצב – עכשיו הטיפשות

שמחה ניר, עו”ד
23.02.2011 00:47
משמעות סמלית

משמעות סמלית


השופטים סינדלו את עצמם *** ישנם דברים שלא נלמדים בשום פקולטה למשפטים



הרכב השופטים החליט שמתן גזר-הדין במשפטו של משה קצב, לשעבר נשיא המדינה, יהיה ביום 8.3.2011 – הוא יום האישה הבינלאומי, והנה, ארגוני הנשים כבר הכריזו על חגיגה:

ארגוני הנשים התייחסו אתמול לנתון, שלפיו גזר דינו של קצב יינתן ביום האישה הבינלאומי. יו”ר נעמת, עו”ד טליה לבני, אמרה: “גזר הדין מקבל משמעות סמלית. ביום זה תזקוף כל אישה בישראל את ראשה ותדע כי יש דין ויש דיין, וכי גופה, נפשה וכבודה – אסור שיהיו למרמס”. נורית צור, מנכ”לית שדולת הנשים, הדגישה כי “הדבר החשוב ביותר הוא שביהמ”ש ישלח מסר של ענישה מרתיעה” (ישראל היום, 23.2.2011).

סבירות גבוהה היא שההרכב כבר החליט לתת לנשות ישראל “מתנה”, עוד לפני שהוא עיין בכובד ראש בנימוקים לקולא ולחומרא – ואלה, מטבע הדברים, אינם קלים, במיוחד במקרה חסר-התקדים הזה.

וזה כבר לא טוב, כי זה מראה על דיעה קדומה, והחלטה-מראש לתת גזר-דין קיצוני בחומרתו, מתנה ראוייה לנשות ישראל, ליום האישה הבינלאומי.

אבל, לפחות תיאורטית, קיימת האפשרות לעונש מקל, אשר, מטבע הדברים, יקפיץ על רגליהן האחוריות את כל הגורמים הפמיניסטיים: לסטירת-לחי כזאת לא ציפינו – ודווקא ביום האישה הבינלאומי!

הדבר הנכון ביותר היה לקבוע מועד אחר – רחוק ככל האפשר מה”מועד” הבעייתי הזה, אבל בקבעם למתן גזה”ד דווקא את המועד הזה, השופטים סינדלו את עצמם, וזה הדבר הכי טיפשי שהם יכלו לעולל לעצמם.

תזכורת מהעבר

גם לאהרן ברק הייתה בעייה כזאת, כאשר נתן את ההחלטה הדוחה את עתירתו של אריה דרעי לדיון נוסף.

כך כתבתי בשנת 2000, תחת הכותרת אהרן ברק: לא מלאך ולא מפלצת, אבל יש לו בעייה: על פרשת אריה דרעי ועל אמון הציבור במערכת המשפט (ההדגשה הראשונה – לא במקור):

בשולי החלטתו לדחות את העתירה לדיון הנוסף קבע השופט ברק כי אריה דרעי ייכנס לכלא ביום 3.9.2000. … דרעי, מצידו, ביקש לדחות את ריצוי המאסר עד לאחר החגים.

בנושא הזה אהרן ברק הכניס את עצמו למלכודת.

ראשית המלכודת היה בכך שהוא מיהר מאוד, כפי שהבטיח בהחלטה קודמת, לתת את ההחלטה בעניין הדיון הנוסף עצמו: הוא נתן אותה תוך ימים ספורים לאחר שהוגשה תגובת המדינה לעתירה הזאת, ובכך הוא לא נהג עם דרעי כאחד האדם. עתירות אחרות, מורכבות פחות, נחות על שולחנו לפעמים חודשים עד למתן ההחלטה, וכאן אצה לו הדרך.

אני לא יודע אם זה היה טוב או רע, הן מבחינתו של דרעי, והן מבחינת הצמאים-לדמו, אבל, כך אומרים, החיפזון הוא מן השטן.

אם ברק היה מעכב בשבועיים-שלושה את החלטתו שלא לקיים דיון נוסף, נותן אותה שבוע-שבועיים לפני ראש השנה, וקובע מלכתחילה שריצוי המאסר יחל לאחר החגים, הוא היה יוצא יפה גם בעיני האברמוביצ’ים למיניהם, וגם בעיניהם של אנשי דרעי: אלה היו באים על סיפוקם מעצם ההחלטה לשים קץ למה שהם הגדירו כ”תמרוני ההשהיה” של דרעי, ואלה היו אומרים אמנם הוא לא צדק בהחלטתו, ואריה זכאי, אבל הוא לא השליך את דרעי לכלא בעודו צוהל, ושפתיו זבות ריר.

עיתויה של ההחלטה, למעלה מחודש לפני החגים יצר לאהרן ברק בעייה: הוא איבד את כושר התימרון, ואת היכולת לזכות לקורטוב של אמון משני צידיו של המתרס.

מסקנה עגומה

העיתוי למתן גזר הדין במשפט משה קצב, כמו עיתוייה של ההחלטה בעניין אריה דרעי, לקה בחוסר מחשבה על השלכות-הלוואי, וזה אומר כי ישנם דברים שלא נלמדים בשום פקולטה למשפטים.

______________________

המלצת היום:

אני מאוד ממליץ לקרוא שוב ושוב את המאמר אהרן ברק לא מלאך ולא מפלצת.

יש בו תחזית למכות שמערכת המשפט עתידה הייתה לספוג מאז ועד היום, כולל למה שהיא ספגה ביום 19.7.2004 (רציחתו של השופט עדי אזר ז”ל), למה שהיא ספגה ממש בימים האלה, ביום 8.2.2011 (התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר ז”ל), ולכל המכות הקלות יותר, שהיא ספגה בין-לבין.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר