השוטר שחר מזרחי: “אהוד יתום” של המאה ה-21

השוטר שחר מזרחי: “אהוד יתום” של המאה ה-21

עמרי עדיקה
29.07.2010 20:40
סידר ג'וב בכיר לאחיו

סידר ג’וב בכיר לאחיו


ניתן היה לירות בגלגלי הרכב, לירות באויר, להזעיק מחסומים, “להרים” מסוק לאויר, ניתן היה לסיים את האירוע אחרת ולא להיות אהוד יתום של המשטרה, כשתת ניצב שמעון שומרוני וניצב משנה יוסי בכר הם מודל החיקוי שלך *** אני הייתי בסרט הזה, ומנסיוני האישי כקצין משטרה אני מעיד: אפשר גם אחרת!



בתאריך 16.6.05, יום חמישי, התקיימה מסיבה תחנתית למשטרת רחובות. מאחר ותמיד ראיתי במסיבות אלו את מסיבות “ימי פומפיי האחרונים” וסלדתי מהן, “הוענשתי” בתורנות קצין תורן בתחנה, שם שרתתי כקצין. בשעה 2130 התייצבו לתדריך גם מספר טירוני מג”ב, עם נשק ארוך קנה ומחסנית במצב “הכנס”, כשמג”בניקים מגיעים לתידרוך, אני תמיד מקפיד על הקראת הוראות פתיחה באש פעמיים, הפעם הוספתי בחיוך, שבמשטרה הכחולה לא יורים, הנשק האמיתי הוא העט, עברו שעות מועטות והמציאות עלתה על כל דימיון.

בסביבות השעה 2345 פרצה מכונית ובה 4 ערבים מחסום של מג”ב במחוז תל אביב, הארבעה החלו לברוח במהירות עם מכוניתם, והוגדרו מיד כ”חשודים בפח”ע”. בשפה המשטרתית הכוונה היא לבני מיעוטים אשר יש חשש שהגיעו לבצע פיגוע; בשפה האזרחית ניתן לומר כי “דמם הותר”.

מהר מאוד הבנתי שהרכב נכנס לתחומי מרחב שפלה ואף קצין לא קיבל אחריות על האירוע ולכן החלטתי להתערב ולקחתי אחריות על האירוע כשמהר מאוד הבנתי שהרכב מגיע לעיר רחובות. במספר דקות מועטות ביצעתי את כל הפעולות האפשריות המבצעיות, ומיקמתי את עצמי במקום בו ידעתי שיהיה מפגש עם הרכב, ואכן, הרכב הגיע כשהוא נוסע במהירות מטורפת ומנסה לדרוס שוטר שאיתי והתקרב במהירות אלי, יכולתי לראות את ראש הנהג והנוסעים האחרים, יכולתי גם לשלוח את היד עם האקדח לחלון ולירות, כי הרי באותם רגעים היה ברור לכל שמדובר במחבל, אבל קצין משטרה הוא לא שופט וגם לא תליין והוא צריך לעשות הכל על מנת לסיים אירוע ללא נפגעים. לכן כיוונתי את האקדח לעבר גלגלי הרכב, פינצ’רתי את הגלגלים וכתוצאה מכך נעצר הרכב כעבור כמה מאות מטרים. אם לא היה נעצר מהירי, היה הנהג פוגע בבני הנוער הרחובותים אשר נוהגים בקיץ לבלות בעיר ואף ללכת על הכביש בגלל העומס על המדרכות. תוך מספר דקות נעצרו כל נוסעי הרכב והם ורכבם הועברו למחוז תל אביב על פי הנוהל המשטרתי שהחקירה מתנהלת במקום בו נפתח האירוע. כאשר הבטתי בשעון היתה השעה 2410, בדיעבד נודע לי שמדובר בארבעה ערבים מלוד שעסקו בסחר בסמים בתל אביב.

הטעות המבצעית היחידה שעשיתי באותו אירוע היה לסיים אותו מהר, ולכן לא יכל מפקד מרחב שפלה דאז, תנ”צ יפרח דוכובני, להגיע ולהצטלם כ”גיבור היום”. כמובן שהוענשתי על כך, וביום שישי, 17.6.05, הגיע תת ניצב יפרח דוכובני למשרדו במיוחד להוציא לי חוות דעת מתיקי האישי ולהוריד לי ציון.

לך, שחר מזרחי, הפיקוד המשטרתי לא מוריד ציון, הוא מחבק אותך והופך מקציני משטרה האמורים לשמור על החוק, ולכבד את החוק, לחונטה הארגנטינאית של שנות השמונים.

כל האופציות המבצעיות לסיים את האירוע שלך ללא נפגעים היו פתוחות לפניך:

א.        יכולת לירות בגלגלי הרכב.

ב.        יכולת לירות באויר.

ג.         יכולת לקחת את פרטי הרכב כגון: צבע, סוג, מספר רכב ולהזעיק בקשר מחסומים מידיים.

ד.        יכולת אף להזעיק מסוק שהיה עולה לאויר תוך מספר דקות ומאתר את הרכב הבורח.

אבל אתה בחרת להיות אהוד יתום של המאה ה-21 ולירות לגנב רכב ערבי בראשו, אהוד יתום לעומתך בחר לנתץ לערבים סובחי ומאגדי אבו ג’מאמע שחטפו את אוטובוס קו 300 של אגד לעזה, את ראשם באבן.

גם אתה וגם אהוד יתום הוכחתם שכשמדובר בערבי נשכחות כל האופציות המבצעיות שקיימות לעבריין יהודי ולכן טעית ובגדול.

כבר עכשיו מבקשים בשבילך חנינה כמו לחנוני השב”כ מקו 300. נכנסת לפנטאון הלאומי כעבריין בשירות החוק.

אבל אתה לא אשם, שחר מזרחי. אתה משרת במשטרה בה המפכ”ל עושה כבתוך שלו וממנה את אחיו לתפקיד בכיר תוך שהוא דוחק רגלי קצין מצטיין אחר ללא בושה, אתה משרת במשטרה בה השר לבטחון הפנים מטייח עבירות חמורות של קצינים בכירים ומרשה לעצמו לשקר לשאילתות של חברי כנסת, אתה חי במשטרה בה תת ניצב שמעון שומרוני ונצ”מ יוסי בכר מוציאים עצור חסר ישע שאת שמו הם לא יודעים, עם הנחייה לזרוק אותו במחסום חרבתא להתייבש למוות, רק אחרי מותו מתברר כי שמו הוא עומר אבו גרבאן.

סובחי ומאגדי מתו מאבן של אהוד יתום, עומר אבו גרבאן מת מהתייבשות בגלל תת ניצב שומרוני ונצ”מ יוסי בכר ומחמוד גנאיים מת כאשר אתה, שחר מזרחי, ירית לו בראשו.

בכל המקרים האלו התגייסה החונטה הביטחונית להגן על ההורגים, השאלה היא אם במדינה דמוקרטית יש מקום לחונטה כזאת ואם אתה שחר מזרחי רוצה שהיא תגן עליך.

 _______________

שמחה ניר, עו”ד: עוד על פרשת השוטר שחר מזרחי – על הקשקשנות סביב פסק-הדין

“ישראל שלי”: דורית ביניש וארגון גנבי הרכב מציעים לשוטרים פרנסה טובה יותר



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר