עוד על שחרור אסירים: תודה לרן כהן ולכרמי גילון

תחת הכותרת טיעוני המתנגדים לעסקה לא רלוונטיים, וכותרת המשנה עסקת שליט תעודד עוד חטיפות? שחרור אסירים עם דם על ידיהם יחדש את גל הטרור? הנסיון מוכיח שאין ממש בדברים, חוברים למאמר משותף (Ynet, 6/7/2010) רן כהן וכרמי גילון, המציגים את עצמם כך:

חברנו לכתיבת רשימה זו, מאחר שאנו מייצגים את השיקול החברתי-פוליטי ואת השיקול המקצועי-בטחוני: רן כהן, ח"כ ושר התעשייה והמסחר לשעבר, כיהן שנים רבות כחבר ועדת המשנה לשירותים החשאיים. כרמי גילון, ראש שב"כ לשעבר וגם ראש שב"כ צפון, שאחראי גם על לבנון בימים בהם חיפשנו נואשות את רון ארד ואת נעדרי סולטן יעקב.

אני רוצה להודות לשניהם, דמויות מוכרות בתחום הבטחוני, על שהם מאשרים, סוף-סוף את מה שאני, הקטן והעני ממעש, אומר כבר כמה שנים.

אומרים הכותבים:

על פי הטיעון הראשון והרציונלי כביכול, שחרור מאות רוצחים "עם דם על הידיים" יגרור אוטומטית רצח וטרור מחודשים כלפי ישראלים נוספים, ולכן בחשבון הנפשות שיילקחו, עומדים נפשו של גלעד שליט מחד ועשרות או מאות ישראלים שחייהם יוקרבו מנגד.

 בטיעון זה אין כל ממש. אפילו אם יימצאו בין המשוחררים כמה מאות בעלי פוטנציאל טרור שיחזרו על מעשיהם, משקלם אינו מעלה ואינו מוריד: גם ברצועה וגם בגדה המערבית מצויים בכל רגע נתון כמה עשרות אלפים שעונים לאותו פוטנציאל. העובדה שמעשי רצח וטרור לא מבוצעים אינה משום שהם אינם בנמצא, אלא משיקולים אחרים לחלוטין. יתכן שהנהגתם אינה רוצה בכך בעיתוי זה, קרוב לוודאי שצה"ל אינו מקל עליהם את החיים או שההתנגדות הפנימית של האוכלוסיה, נניח בגדה המערבית, היא שמעכבת אותם בנסיונות הטרור.

כך או כך, תוספת של כמה עשרות או מאות לא תשנה את מאזן הטרור כלפי ישראל. הרי לא נוכח היעדר טרוריסטים אזרחינו לא נרצחים ברחובות. כך בדיוק יש להבין את הצהרתו של אלוף פיקוד המרכז, לפיה צה"ל יוכל להתמודד עם מציאות של עוד כמה אסירים משוחררים בתחומי הגדה. הוא יודע מצוין כי לא חסרים שם טרוריסטים.

וזה מתאים לתיאורית "צוואר ההבקבוק", אותה העליתי במאמר המחבלים המשוחררים "יחזרו לחיק הטרור" – הכצעקתה? שאלת-תם, ולתיאורית "העצם היבשה", אותה העליתי במאמר "דם על הידיים" – קשקוש מקושקש!

עוד אומרים המחברים:

על פי הטיעון השני, המחיר של שחרור מאות או יותר אסירים הוא כבד וקשה. זה ללא ספק נכון, אך נסיון של שנים במקרים קודמים מעלה כי תמיד המחיר הזול ביותר הוא המחיר הראשוני שביקש הצד השני, ויותר מכך – המחיר הנקוב הנוכחי, נמוך יותר מכל מחיר שיידרש בהמשך. המחיר רק עולה עם הזמן, ולפיכך האינטרס של מי שרוצה לשחרר כמה שפחות אינו להמתין עוד ועוד. להיפך. ככל שנגיע לעסקה מוקדם יותר, המחיר יהיה נמוך יותר. והרי עסקה תהיה, או ליתר דיוק: לא יהיה שחרור ללא עסקה. על כל תומכי השחרור לזכור זאת היטב.

ואני, במאמר תודה קודם לכרמי גילון (פרשת רגב-גולדווסר: מילות סיכום עם תודה לראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, עם מילה להגנתו של אהוד אולמרט, ועם קריאה לממשלה אידיוטית), אשר עסק בתת-נושא הקודם, אמרתי דברים דומים:

צריך להביא בחשבון שהסחבת במו"מ על שחרורם של שבויים עשוי להניב דווקא פירות באושים, במקום פרי-ההילולים המצופה. הצד המחזיק באנשינו עשוי להעלות את המחיר, בראותו את הלחצים הציבוריים בהם נתונה ממשלתנו, וגרוע מכך – השבויים עלולים למות בינתיים, או להיעלם לבלי-השאר-עקבות (ע"ע רון ארד).

אז אולי העובדה שאותם הדברים נאמרים על ידי גדולים ממני תביא סוף-סוף את הקברניטים שלנו לעשות חושבים.

זה מזכיר לי שלא פעם אמרו לי שופטים ותובעים מר ניר, זה לא פראקטי, אבל כאשר ועדה בראשות שופט הציעה את אותם הדברים – פתאום זה נעשה פראקטי מאוד-מאוד.

לו יהי!

_______________

גלעד שליט וביטחון המדינה – כן בכל מחיר

גלעד שליט יצא להגן על בטחון המדינה, לא על האגו שלה

חה"כ דני דנון: לא זו הדרך לשחרור אסירים!

עיסקת הקלטת – מידע על גלעד שליט כנגד שחרור אסירות: מבט בזמן-אמת ומבט-בדיעבד

על פרשת גלעד שליט: מה הלאה?

על שחרור אסירים במסגרת הסדרים מדיניים – סדרת מאמרים