עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: נאום תשובה לעו”ד אמיר לירן(2): תרגיל אינטלקטואלי

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/43705
 
שמחה ניר, עו”ד 30.09.2009 03:08
עו"ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: נאום תשובה לעו"ד אמיר לירן(2): תרגיל אינטלקטואלי - שמחה ניר - אמיר לירן - קפה דה-מארקר - חופש הביטוי - לוגיקה - שפת רחוב - סגנון - יושר אינטלקטואלי - טפשות - שחיתות

 

ידידי, עו”ד אמיר לירן, ממנסה להסביר כי הצנזורה שלו ושל חבריו לניהולה של קהילת עורכי-הדין והמשפטנים בקפה דה-מארקר לא נועדה לסתום פיות, אלא לשמור על ה”אווירה” הראוייה *** אני מעמיד את ההסברים שלו במבחן היושר האינטלקטואלי


אמיר ידידי,

 

אחרי שהשבתי לך, נקודתית, על כל טענה וטענה שבתגובותיך לשני המאמרים הנלווים למאמר העיקרי בעניין קפה דה-מארקר, והם:

 

·עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: מהי “שפת רחוב”?

 

·עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: אתם לא עושים לי שום טובה!,

 

הרשה נא לי כעת להעמיד במבחן היושר האינטלקטואלי את טענתכם שאתם לא מגבילים את התוכן, אלא רק את ה”שפה” ואת ה”כותרת”.

 

כידוע לך כל אדם רשאי לתת כל שירות משפטי, בתנאי שאין הוא עושה זאת “דרך עיסוק, או בתמורה, אף שלא דרך עיסוק” (סע’ 20 לחוק לשכת עורכי הדין – חלע”ה).

 

במשפט שלי, בו הואשמתי בעבירה של פעולות אסורות לפי החלע”ה, לא נטען, במסגרת עובדות כתב האישום, כי אכן עשיתי את הפעולות המיוחסות לי “דרך עיסוק, או בתמורה, אף שלא דרך עיסוק”, וגם לא הובא שמץ של ראייה לכך.

 

כל חמשת השופטים אשר דנו בעניין הזה, בכל שלוש הערכאות, התעלמו מטענתי שהאלמנט הזה של העבירה לא נטען ולא הוכח (הם התעלמו גם מאלף-ואחת טענות אחרות, אשר כל אחת מהן, גם לבדה, חייבה את זיכויי, אבל אני מביא כאן “דגימה” אחת, קלה לעיכול).

 

נניח שאני מעלה את הנושא הזה לדיון, ואתם לא פוסלים אותו (רק זה חסר לכם!), וכמובן שבפורום המקדש את חופש הביטוי (למעט, כמובן, הכותרת, ה”אווירה” וכו’), יכולות להיות דיעות שונות, אשר אתן כאן את שתי הקיצוניות, ואת האפשרות האמצעית (וכמובן שאפשר להוסיף אין-ספור אפשרויות-ביניים).

 

·כך, למשל, אפשר לטעון שאין צורך לפרט בכתב האישום את העודה הזאת, שאין צורך להוכיח אותה,ואין צורך להתייחס לטענה שהעובדה הזאת לא נטענה ולא הוכחה.

 

·או, למשל, שהשופטים אכן טעו, אבל בתום-לב.

 

·והאפשרות הקיצונית – שהם לא “טעו”, אלא התעלמו בזדון, כדי להתנקם בי, על הביקורת שיש לי עליהם – כציבור וכיחידים.

 

השאלה היא אם תתירו למשתתף כלשהו (אני הרי כבר לא בתמונה) לטעון לאפשרות השלישית (כולל הבאת עובדות התומכות באפשרות הזאת.

 

כעת, מתוך הנחה שאתם אכן תתירו לטעון לאפשרות הזאת, נשאלת אותה השאלה לגבי הפרשנות הערכית, כאשר זו יכולה להתחיל ב”חוסר תום לב”, ולהיגמר ב”טיפשות” ו”שחיתות”: מה תתירו, ומה לא תתירו?

 

ומתוך ההנחה ההפוכה, שלא תתירו את האפשרות השלישית, ו/או שתתירו את האפשרות השלישית, אבל לא תתירו את הפרשנות המחמירה עם השופטים – מטעמי ה”אווירה”, כמובן – איך היית אתה אומר את אותם הדברים, בלי לפגוע ב”אווירה”, מחד, אבל גם בלי לפגוע בתוכן, מאידך?

 

ושאלה אחרונה: נניח שאתם מתירים את הכל, אבל, משמתארך הדיון ומסתרבל, פותח מי מהמשתתפים דיון חדש, לצורך הדיון בשאלה הערכית, ובמטרה לשכנע את המשתתפים שהשופטים נהגו בטפשות ובשחיתות: כיוון שרק הכותרת, “מעכירת האווירה”, הפריעה לכם אצלי – איך היית מנסח את הכותרת, בלי לפגוע בתוכן?

 

הכפפה לרגליך, ידידי.

 

________________

 

עוד בנושא זה:

 

המאמר ה-3-000 באתר: על חופש הביטוי ועל הלוגיקה המשונה בפורום קפה דה-מארקר

 

 

עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: מהי “שפת רחוב”?

 

עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: אתם לא עושים לי שום טובה!

 

עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: נאום תשובה לעו”ד אמיר לירן

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר