עוד על טיפולם של שר המשפטים והנתל”ש בעניינה של השופטת גיליה רביד: מה אומר עו”ד הלל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור?


עוד על טיפולם של שר המשפטים והנתל”ש בעניינה של השופטת גיליה רביד: מה אומר עו”ד הלל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור?



שמחה ניר, עו”ד
30.03.2009 22:28


אני רוצה את זה בחתימתו האישית

אני רוצה את זה בחתימתו האישית


עו”ד רחל אבני, מנהלת אגף בכירה בנציבות תלונות הציבור, הייתה מוכנה להסתכן בקביעה אשר לא תעבור את מבחן הביקורת. המנהל שלה, עו”ד הלל שמגר, לא גילה את אותו היושר האינטלקטואלי




שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 30.3.2009

 

לכבוד

מר הלל שמגר, עו”ד

מנהל נציבות תלונות הציבור

בית הדפוס 12

ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: טיפולם של שר המשפטים והנתל”ש בעניינה של השופטת גיליה רביד

למכתבך אלי מיום 19.3.2009 – תיקכם 400104.

לפני שאתה קורא את מכתבי זה, אני מזמין אותך לקרוא בעיון את מאמרי הנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף – עו”ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל.

(https://www.quimka.net/?l=he&a=8313).

מאמר זה אמנם נכתב על השופטים, אבל הוא חל לא פחות גם על תרבות ההנמקה, של מינהל הציבורי (הנתון לביקורתו של הנציב), ובאותה המידה – גם על מכתבך שבנדון, אשר מתאים לכל המאפיינים שבכותרת המאמר.

מכתבך, אשר גופו מכיל 167 מלים, לא מתייחס אפילו במילה אחת לשאלה העקרונית אשר עמדה במרכז מכתבי מיום 5.3.2009 אל עו”ד רחל אבני, מנהלת אגף בכירה בנציבות, והיא מתי מתחילה שנת ההתיישנות במקרה של מחדל (ושאלת-העזר – מתי מתחילה השנה הזאת במקרה של “פיגור בעשייה”).

גירסתי היא שכל עוד המחדל נמשך, מירוץ ההתיישנות אפילו אינו מתחיל, ואילו הגב’ אבני גורסת כי לצורך ההתיישנות המחדל “הושלם” עם תום 45 הימים, כקבוע בחוק ההנמקות – פרשנות אבסורדית הלוקחת חוק אשר נועד לשפר את מצבו של האזרח מול הרשות, ומשתמשת בו כנגד האזרח, ולטובת הרשות.

הנפקות היחידה של מנין 45 הימים האלה היא בהעברה אל שכמה של הרשות של הנטל להוכיח כי פעלה כדין – הוראה אשר נשארה כאות מתה בחוק הישראלי – אבל מכל בחינה אחרת המחדל נמשך גם אחרי היום ה-45.

הגב’ אבני הסתכנה בפרשנות אשר עשוייה שלא להתקבל על דעת הממונה עליה, על דעת בית המשפט, ועל דעתו של הציבור הרחב, ואילו אתה, במקום לאמץ את פרשנותה, או לדחות אותה, חמקת-ברחת אל השאלה הצדדית, אשר מבחינתי הייתה רק טענה חלופית.

אני טענתי – לחלופין בלבד – כי קיימות נסיבות מיוחדת המצדיקות לברר את התלונה למרות שעברה השנה – אם עברה, כשיטתה של הגב’ אבני – אבל אתה לא התייחסת לנסיבות המיוחדות, והסתפקת בהנמקת “נחה דעתי” אשר המאיסה על הציבור את מערכת המשפט כולה, ואתם, הממונים על אכיפתה של חובת ההנמקה על המינהל הציבורי, מאמצים את הנורמה הזאת – במקום לעקור אותה משורש.

אציין עוד כי גם הנציבות – לרבות מנהלה – היא “גוף מבוקר” הנתון לפיקוחו של הנציב.

מכל מקום, כיוון שראיתי עניין עקרוני גם בטענתי העיקרית וגם בטענתי החלופית, ביקשתי את התשובה בחתימתו של הנציב עצמו, שרק הוא מוסמך לקבוע עקרונות-גג לנציבות תלונות הציבור.

אבל אתה לא התייחסת גם לכך, והעובדה ששלחת העתק ממכתבך אל הנציב אינה אומרת שהוא התעמק במכתבי, והיה ער למה שאני אומר כאן (לדעתי זה תוייק אוטומטית, והנציב בכלל לא ראה את מכתבך).

אני מבקש להעביר את התיק הזה אל הנציב, ולקבל תשובה עניינית בחתימתו האישית.

בברכה ובכבוד רב,

 

 

  שמחה ניר, עו”ד

________________

המלצת  היום:

מר אליעזר גולדברג, נציב תלונות הציבור על שופטים: אני רוצה את זה בחתימתך!

 




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר