צדק נגזר מהמילה “צדקה”, שהיא עמוד התווך שבונה את העולם בין מידת הדין למידת הרחמים, ויוצרת את האיזון שבזכותו העולם שלנו מתקיים.

כשנחרב הבית, מידת הדין היתה כל כך גבוהה, עד שבורא עולם בעצמו נאלץ להפעיל את מידת החסד הקיימת בו כדי שהעולם, על האדם שבו, לא ייחרב – וכך קרה ש”רק” האבנים,
הקירות, הבתים וכל מה שקשור לחומר – נהרס.

אומר הנביא ישעיהו על אותה תקופה (ישעיהו פרק א’):
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.

התיאור של ירושלים הקדושה שהפכה להיות זונה שמרצחים בה במקום צדק, אשר יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם, הוא תיאור מחריד – אבל למצב הזה שאליו הגיע ירושלים קדם מצב אחר אותו מתאר הנביא (ישעיהו א’):

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן !

השור מכיר את הקונה שלו והחמור את בעליו – אבל ישראל לא ידע, ישראל לא התבונן, עם ישראל שנתן למנהיגיו/שופטיו להסריח את העיר הקדושה, ונתן לסדום ועמורה להתרחש מול עיניו ולא מחה נגד התופעה הביא על עצמו כליה – חורבן הבית.

עם ישראל ניצל אז לא בגלל שההנהגה תיקנה את עצמה, אלא בגלל שבורא עולם לא נתן למידת הדין להמית את בניו האהובים ונתן כאמור מעצמו, את מידת החסד, כדי שעם ישראל יתקן את מעשיו כדי להביא לתקומה וגאולה.

לכן, לא בכדי באות הפרשות שלאחר תשעה באב ובמהלך חודש אלול ללמד את העם מה לעשות כדי לתקן את המציאות בה הוא חי.

פרשות אלה, יותר מתמיד, נכונות למציאות הנוראה בה אנחנו נמצאים היום. אזרחי ישראל הפכו להיות קורבנות של ממשלה, שרים ובתי משפט. האמת נעדרת ! וראו מה קורה: ילדים מתבוססם בדמם, אלימות גואה, יוקר מאמיר, עוני מחריף, אבטלה גוברת, רצח ברחובות, עמלק חדר לתוכנו, ומשפט צדק לא נעשה !

והד המלים שצריך להדהד באזנו של כל אחד – כאילו נבלע בהמון:

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן !

באה פרשת שופטים ואומרת לנו לתקן ! (דברים טז (יח)):

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

עם ישראל רואה בעיניים כלות כיצד נרמסות זכויותיו של אדם, חיי יהודי הפכו להפקר, שטחי אדמה הופקרו והועברו למרצחים, וכמו במעגל אנו חוזרים למציאות שאוי לנו אם לא נתקן אותה:

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.

אי אפשר לעצום יותר את העיניים, אי אפשר לסבול מצבים בהם מושחתים נהנים ממנעמי השלטון, אין משפט, אין משטרה, אין מוסדות וחיי היהודי הפכו להפקר ופחד.

הערעור

הערעור שלך שמחה, הוא הערעור של כל אחד מאיתנו. ממה שקראתי – אתה, כמו אחרים, הפכת להיות קורבן של מערכת שניצלה את הכח שלה כדי לסרס אותך, לעקור ממך את הליבה של נשמתך, הזרע שממנו נבט הצמח והביא פירות – אחרי שלמדת משפטים, עסקת במקצוע הזה מתוך אהבה רבה ומתוך אכפתיות גדולה. אלוהים חנן אותך בתבונה, פקחות ורגישות שלא קיימים אצל כל אחד.
התבונה הזאת שהביאה ליצירתיות ומקוריות שלא קיימים בכל אחד – היא זאת שהולידה את יצר ההרס אצל שופטים – שרוח האדם ניטלה מהם ובצורה בהמית החליטו לשלול ממך את חיותך ופרנסתך רק בגלל שה”סגנון” שלך לא מצא חן בעיניהם.

העונש על הסגנון שלך וגם אולי של אנשים כמוך הוא אספקלריה של שופטים שרמתם האנושית והתרבותית שואפת לאפס. מדוע? כי הסגנון שלך משקף א מ ת !

בחברה שבה תרבות השקר מנצחת, אין מקום לאמת. בחברה שבה אין אמת – אין ערכים של מוסר, אין צדק ואין צדקה.

במקום שבו אין מוסר, אין צדק ואין צדקה – רוצחים ילדים, אונסים נשים, רוצחים יהודים, והארץ מדממת.

שמחה, שנינו נפגשנו בצומת שבה שופטים העירו על “סגנון”. במקום שבו שופטים מעירים על ‘סגנון’ – נגמר המשפט ומתחילה מלחמה על האגו של השופט. במלחמה הזאת יש רק מנצח אחד – מערכת המשפט, כשלצד אותה מערכת – יש קורבן. קורבן שנפל למלכודת של שופט מלא ‘אגו’ שלא יכול להתמודד עניינית עם נושא, אלא עם הדימוי העצמי הנמוך שלו, וכאן מתחיל העיוות המשפטי, השקר, הרמיה, וההונאה.

ועל כך עוד ידובר כנראה באתר שלך.

כיוון שנפגשנו בצומת הזאת, בתשעה באב, שזהו היום שבו חייבים לעשות חשבון נוקב כלפי מערכות מעוותות, וכיוון שלקחת על הכתפיים הצרות שלך, מתוך לב מדמם, את ההחלטה להאבק במערכת שגרמה נזק מאד גדול לעם ישראל – אני מתפללת בימים אלה של אלו”ל (אני לדודי ודודי לי)- שאלוהים יהיה איתך, ילוווה אותך, יחזק אותך, ויעזור לך לעזור לכולנו.

מי יתן והערעור שלך יגיע לשופט רחום, אנושי, ובעל מידת איכפתיות – שילמד שבערעור שלך, לצד הזעם והכעס הנורא יש בקשה גדולה לחמלה ועשיית צדק כלפיך וכלפי כל עם ישראל, כדי שנהיה טובים יותר, מתוקנים יותר, אוהבים יותר. אמן, כן יהי רצון.