טל מארחת את חה”כ זהבה גלאון: הלקוחות של “תעשיית-המין” שותפים לסחר בגופן של נשים

טל מארחת את חה”כ זהבה גלאון: הלקוחות של “תעשיית-המין” שותפים לסחר בגופן של נשים

ח”כ זהבה גלאון
http://www.zehavagalon.org.il 14.02.2008 06:51
טל מארחת את חה"כ זהבה גלאון: הלקוחות של "תעשיית-המין" שותפים לסחר בגופן של נשים


הדרך היחידה להגן על הנשים העוסקות בזנות אינה על ידי ההצעות הנשמעות להביא למיסוד הזנות, אלא על-ידי הוקעת הלקוחות והפללתם



לאחרונה התעורר וויכוח האם יש צורך להעמיד לדין את לקוחות תעשיית שירותי המין בישראל. עד היום הדיון בנוגע “לתעשייה” זו התמקד בשאלה האם יש לתת לגיטימציה לזנות באמצעות חקיקה מסודרת שתמסד את הזנות, בנשים העוסקות בזנות, בנשים שהן קורבנות סחר-בנשים, בסוחרים ובסרסורים, והתעלמו מהלקוחות, שיש להם תפקיד מכריע בעידוד ובביסוס הזרמת הכסף ל”תעשיית-המין”.

בכדי להתמודד עם סוגיה זו, אני מציעה להתייחס לדיון בתעשיית-המין כתוצר של יחסי כוח ושליטה בין המינים. ולכן, יש לבחון מהי זנות, האם זנות היא מקצוע ככל המקצועות, או שמדובר בשעבוד אלים של נשים? האם זה מקצוע שנבחר בחופשיות או אילוץ שנכפה על נשים, והאם יש להטיל על הלקוחות, “הצרכנים” אחריות פלילית למעשיהם, כשותפים לביסוס ה”תעשייה”.

כמעט בכל דיון הנוגע לזנות וגם לסחר-בנשים מועלית ההצעה למסד את הזנות, כפתרון שיסייע לנשים העוסקות בזנות. המצדדים טוענים, שהזנות היא מקצוע שנבחר מרצון, ולפיכך האישה העוסקת בזנות אינה קורבן, והתפיסה המציגה אותה ככזו רק פוגעת בעבודתה וגורמת להרעה בתנאי מחייתה. המיסוד יאפשר להרחיק מתעשיית-המין גורמים עבריינים, לשמור על זכויות-הנשים ולמנוע מטרד לציבור. המשתמע מטענה זו, שעיסוק בזנות צריך להיות חוקי ולגיטימי, מתוך התבססות על זכות האישה על גופה ועל זכותה החופשית לבחור במשלח-יד בהתאם לרצונה.

אני סבורה שזנות אינה יכולה להיחשב  מקצוע ככל המקצועות, משום שזנות היא אלימות של גברים כלפי נשים. נשים אינן בוחרות להיכנס לזנות בצורה חופשית, אלא, נשאבות לתוכה בשל מערכת גורמים סוציאליים, פוליטיים וכלכליים.

האישה העוסקת בזנות היא קורבן של אונס וגילוי עריות, והסוחרים והלקוחות הם המקור לניצול המיני של הנשים. הזנות הופכת עבורן לדרך היחידה להישרדות, שלהן ושל בני משפחתן. זנות מעצם הגדרתה היא מסחר בגוף האישה, ועל-כן, מי שמבקש למסד את הזנות מבקש בעצם לעודד מין קנוי, ובכך הוא תורם להגברת האלימות המינית. המרוויחים העיקריים מכך הם הסרסורים ולא הנשים העוסקות בזנות. מרבית הנשים העוסקות בזנות “מיובאות” לישראל על-ידי סוחרי נשים, שמכים אותן, אונסים אותן, כולאים אותן, ולבסוף מוכרים אותן.

ההתעלמות של הלקוחות מכך שנשים מוחזקות בניגוד לרצונן היא עצימת עיניים. הם הופכים ל”משתפי-הפעולה” עם תופעת הסחר-בנשים. אם יתנו לגיטימציה לזנות, היקפי תופעת “תעשיית-המין” רק יגדלו. במדינות שמיסדו את הזנות, כמו בהולנד, לא רק שלא מיגרו את הסחר-בנשים, גם לא הביאו לשיפור במצב בריאות הנשים העוסקות בזנות, לכאורה מרצון חופשי, לא סייעו בהענקת זכויות לנשים, אלא, שיפרו את מצב הסרסורים, והעשירו את קופת המדינה.

אם ימסדו את הזנות בישראל, הסרסורים יזכו ללגיטימציה כסוחרים, ויוכלו ל”ייבא” את “סחורת הנשים” לבתי-הבושת באין מפריע. רק ההבנה שהלקוחות הם הכוח הכלכלי שעומד מאחורי “התעשייה” הזו, והם אלה שמייצרים לה את הביקוש, תביא לכך, שנוכל לדרוש מהלקוח, כאינדיבידואל, לקחת אחריות על מעשיו, ולעמת אותו עם ההשלכות של המעשים שלו. בכך שהלקוחות הולכים לבתי-בושת “וקונים” את שירותיהן של נשים שעוסקות בזנות, הם הופכים את העניין לנורמטיבי. מכיוון, שכיום רק הסוחרים והסרסורים עומדים לדין, אולי הגיע הזמן שגם הלקוחות יישאו באחריות פלילית על מעשיהם.

בחברה שרווחים בה ערכי כבוד-האדם וחירותו, כשלקוחות הופכים נשים לאובייקט, ולא רואים שבצד השני יש אישה, הם מחללים את כבודה האנושי. ברור שאי-אפשר למגר את הזנות לחלוטין, אבל זה לא אומר שצריך לתת לה לגיטימציה, בדיוק כשם שאסור היה לתת לגיטימציה להכאת ואינוס נשים לעבדות. הדרך היחידה להגן על הנשים העוסקות בזנות אינה על ידי ההצעות הנשמעות להביא למיסוד הזנות, אלא, על-ידי הוקעת הלקוחות והפללתם, ופיתוח רשת-ביטחון של זכויות-חברתיות, תוכניות שיקום והקמת מקלטים לנשים, על-מנת לסייע להן להיחלץ ממעגל הזנות.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר